החלטה בתיק עמ"ת 22700-08-13

1.       בפני ערער על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א.רובין) מיום 21.07.13, בתיק מ"ת 18536-07-13, לפיה דחה בית משפט קמא את בקשת העורר לשחררו לחלופת מעצר שהוצעה לבית המשפט, הכוללת בין היתר, מעצר בית מלא בביתו שבשכונת צור באהר בירושלים, ובקשתו החלופית להזמין תסקיר מעצר לבחינת חלופת המעצר המוצעת על ידו; ובית משפט קמא הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

2.       ביום 09.07.13 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו, יחד עם אחר (להלן: "האחר"), עבירות של חברות בארגון טרוריסטי, לפי הפקודה למניעת טרור; וכן, שירות להתאחדות בלתי מותרת, עבירה לפי תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945.

3.       כמפורט בכתב האישום, לעורר מיוחסים מספר מעשים, בתקופות שונות, כשהמכנה המשותף ביניהם הנו כי במעשים אלה יש כדי להוכיח את השתייכותו לארגון החמא"ס, ובמעשיו אף תמך מעשית בפעילויות של אותו ארגון, כשמעשים אלה מהווים עבירות לפי החוקים האמורים. המעשים המיוחסים לעורר הנם כדלקמן:

א.   העורר תומך בארגון חמא"ס וחבר בו (סעיף 2 לכתב האישום).

ב.   בתחילת שנת 2009, בימי מבצע "עופרת יצוקה" בעזה, השתתפו העורר והאחר בתהלוכה להזדהות עם תושבי עזה שהתקיימה בכפרו, ובמהלך התהלוכה הונפו דגלי חמא"ס (סעיף 3 לכתב האישום).

ג.    במהלך שנת 2010, בחגיגת שחרורם של אסירי חמא"ס בני משפחתו של העורר, הניף העורר דגלי חמא"ס יחד עם אחרים (סעיף 5 לכתב האישום).

ד.   ביום שחרור האסירים תושבי הכפר במסגרת עסקת חילופי השבויים המכונה "עסקת שליט", במהלך חודש אוק' 2011 התקיימה בצור באהר תהלוכה של ארגון החמא"ס, ובו מסר העורר לצעירים המשתתפים בתהלוכה דגלי חמא"ס במטרה שיניפו אותם במהלך התהלוכה, וכך ארע (סעיף 6 לכתב האישום).

ה.   במהלך שנת 2012, עם היוודע שחרור אסיר החמא"ס עוויס חמאדה, השתתפו העורר והאחר בתהלוכה שהחלה בבית הספר אבן רושיד בצור באהר, ובתהלוכה הונפו דגלי חמא"ס ושלטי חמא"ס (סעיף 7 לכתב האישום).

ו.    בשלהי מבצע "עמוד ענן" בעזה בסוף שנת 2012, לאחר תפילת יום השישי, התקיימה בצור באהר תהלוכה מהמסגד לכיכר המרכזית. בתהלוכה הונפו דגלים ירוקים וכן תמונות מנהיגי חמא"ס ועליהן סיסמאות חמא"ס. העורר והאחר השתתפו בתהלוכה, והעורר קרא ברמקול דברי תמיכה לתושבי עזה, תוך שהוא מזכיר את תנועת החמא"ס (סעיף 8 לכתב האישום).

ז.    במהלך שביתת האסירים, מספר חודשים לפני הגשת כתב האישום, התקיימה בצור באהר תהלוכה שיצאה מהמסגד אל הכיכר המרכזית לאחר תפילת יום השישי. בתהלוכה הונפו שלטים עם שמות האסירים ושלטי הזדהות עם שביתתם, וכן הונפו דגלי חמא"ס. העורר והאחר השתתפו בתהלוכה, והעורר נשא דברים ברמקול (סעיף 9 לכתב האישום).

4.       בדיון שהתקיים בבית משפט קמא, הכחיש ב"כ העורר כי קיימות ראיות לכאורה המצדיקות את הגשת כתב האישום, וזאת לאחר שהתברר כי לפחות חלק מהעובדות שנמסרו על ידי העד חליל עמירה אינן נכונות, ובראשן, הנטען נגד העורר בסעיף 3 לכתב האישום, כאילו שהשתתף בתהלוכת הזדהות עם תושבי עזה בתחילת שנת 2009, בימי מבצע "עופרת יצוקה", וזאת מאחר שבאותה תקופה שהה העורר מאחורי סורג ובריח בגין עבירות קודמות, כך שאין כל אפשרות שהשתתף באותה תהלוכה. כמו כן נטען, כי העד האמור השתתף בעצמו - כך אף לדבריו - באותן תהלוכות, כך שמדובר בשותף לעבירה, דבר המחייב כי יוגש גם חיזוק נוסף לדבריו על מנת שניתן יהיה להתבסס עליו. לטענת ב"כ העורר, אין חיזוקים של ממש בתיק החקירה, כך שעוצמת עדותו של חליל עמירה חלשה דיה כדי שניתן יהיה להתעלם ממנה כליל, או לפחות, כדי שניתן יהיה לבחון את האפשרות של שחרורו של העורר לחלופה מתאימה.

5.       בהחלטה נשוא הערר שלפני, ניתח בית משפט קמא את מלוא הראיות הקיימות בעניינו של העורר, תוך שבדק את הראיות מול כל סעיף וסעיף של כתב האישום כמפורט לעיל. לפי מסקנתו, הפירכא לעדותו של העד עמירה בכל הקשור לסעיף 3 לכתב האישום, הנוגע לתהלוכת תחילת שנת 2009, הביאו למסקנה כי אכן אין ראיות לכאורה המבססות את אותו אישום. כמו כן, הסיק כי אף למעשים המיוחסים לעורר בסעיף 6 אין ראיות לכאורה מספיקות, מאחר ואין בעדויות שנמסרו כל אמרה כאילו שהעורר חילק דגלים לעצירים שהשתתפו בתהלוכה, כמיוחס לו בסעיף האמור. ברם, פרט לאותם סעיפים 3 ו-6 לכתב האישום, מצא בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המפורטים ביתר סעיפי כתב האישום כאמור, וזאת, לא רק על בסיס עדותו של חליל עמירה, אלא על בסיס עדויות של שלושה עדים נוספים: איוב עפאנה, עובידה עטון, ועזאלדין עטון.

6.       לאחר שמצא כי קיימות ראיות לכאורה,  קבע בית משפט קמא כי אופיין של העבירות המיוחסות לעורר, אשר הנן בעצם פעילות ב"תחום האזרחי" של ארגון טרור, והתחשבות בעברו הביטחוני העשיר של העורר, אשר אף ריצה תקופות מאסר שונות בגין עבירות ביטחוניות, מקימות עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים ואף מחייבים כי ייעתר לבקשת המדינה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, ללא שתישקל כלל חלופת מעצר כלשהי. כדבריו: " המשיבים שלפני התמידו בפעילותם במסגרת החמא"ס. כך מלמד כתב האישום, וכך מלמד עברם הפלילי של המשיבים, הכולל הרשעות בעבירות דומות בגינן ריצו המשיבים עונשי מאסר בפועל. מכאן אני למד כי המשיבים נחושים לבצע עבירות הפוגעות בביטחון המדינה, ולכן אני סבור כי לא ניתן לתת במשיבים את האמון הדרוש לצורך שחרור בערובה". על בסיס האמור, קיבל בית משפט קמא את עמדת המדינה, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו (כפי שהורה גם לגבי האחר).

7.       יצוין, כי הנאשם השני - "האחר" - הגיש אף הוא ערר נגד החלטתו האמורה של בית משפט קמא, אשר נשמע לפני כב' השופט י. מרזל בבית משפט זה (עמ"ת 49120-07-13), בו נתן את החלטתו ביום 30.07.13. בהחלטה האמורה קיבל בית המשפט את הערער באופן חלקי, בו הסיק כי החולשות בראיות עליהן מתבסס כתב האישום, ובעיקר - חולשות העדות של חליל עמירה המפורטות לעיל (יחד עם העובדה שהיה רק כבן 14 בעת האירועים המתוארים בסעיף 3 לכתב האישום), יחד עם התחשבות בעובדה כי העבירות המיוחסות לאחר אינן עומדות ברף הגבוה של העבירות הביטחוניות, מצדיקות את עמדתו של האחר כי ניתן לשקול את שחרורו לחלופה מתאימה, אם תימצא ככזאת; אם כי, לא היה מוכן לקבל את הצעת החלופה כפי שפורטה לפניו על ידי ב"כ האחר, ללא שתיבדק על ידי שירות המבחן ויוגש תסקיר מעצר. אי לכך, הורה בית המשפט על החזרת התיק בעניינו של האחר לבית משפט שלום לצורך הזמנת תסקיר, ולאחר הגשתו - קבלת החלטה נוספת בעניין מעצרו של העורר או שחרורו בתנאים.

8.       בערר שלפני, חוזר ב"כ העורר על כל הטענות שהועלו בפני כב' השופט מרזל בערר שהגיש האחר, ופירט בפני בית המשפט את החולשות בראיות לכאורה אשר בתיק, תוך שמוסיף לטענתו גם את הטענה הנוספת, כי לאור החלטתו של כב' השופט מרזל בעניינו של האחר, לפיה החזיר את עניינו לבית משפט קמא לבחינת האפשרות של שחרור לחלופה, הרי שעיקרון השוויון בין נאשמים מחייב כי לא ייווצר מצב של "איפה ואיפה" בין השניים, וכפי שהורה בית משפט המחוזי לבית משפט קמא לבחון את האפשרות של שחרור האחר לחלופה מתאימה, ובהתחשב בעובדה כי העבירות המיוחסות לשני הנאשמים בכתב האישום דומות, פחות או יותר, הרי שיש להורות על שיקול חלופת מעצר גם בעניינו של העורר שבפני מותב זה.

9.       בתגובה טען ב"כ המשיבה כי על אף החולשות בראיות לכאורה עליהן הצביע בית משפט קמא, הרי שחולשות אלו מתייחסות אך ורק לשניים מתוך מספר הרב של סעיפי האישום הכלולים בכתב האישום, כך שגם אם יתעלם בית המשפט מן האישומים הספציפיים שבסעיפים 3 ו-6 לכתב האישום, נשארו בעינן האישומים המפורטים בסעיפים 2,5,7,8 ו-9 (ועל אף שבסיכום בית משפט קמא ציין רק את קיומן של ראיות לכאורה בסעיפים 5,7,8 ו-9 ולא בסעיף 2, בו מיוחסת לעורר עבירה של תמיכה בארגון החמא"ס וחברות בו, טוען ב"כ המשיבה כי לא נמצא בהחלטתו של בית משפט קמא כל חולשה באשר לסעיף 2 לכתב האישום אשר תצדיק את הוצאתו מרשימת הסעיפים שלגביהם נמצאות ראיות לכאורה בתיק). כמו כן, טוען ב"כ המשיבה כי על אף שהסיבה לממצא השלילי באשר לסעיפים 3 ו-6 לכתב האישום נעוצה בספקות באשר למהימנותו של העד חליל עמירה בקשר לעובדות המפורטות באותם סעיפים, ומכך לכאורה משתקף ספק באשר למהימנותו גם באשר ליתר הסעיפים, הרי שבשלב המעצר אין בית המשפט בוחן את מהימנותו של עד, ואף אינו צולל לעומקן של הסתירות המשתקפות בעדותו, אלא בוחן האם במכלול הראיות הנמצאות בתיק ישנן גם כאלה אשר, אם תימצאנה מהימנות, ניתן יהיה להרשיע בגינן את העורר. במקרה דנן, טוען ב"כ המשיבה כי אכן קיימות ראיות לכאורה ברמה זו, גם בדבריו של אותו עד עמירה, וגם בהפללות הנוספות של איוב עפאנה, עובידה עטון, ועזאלדין עטון. אי לכך, החולשות הנקודתיות בראיות לכאורה אינן מצדיקות בטענתו את קבלת הערר.

10.     בנוסף, טוען ב"כ המשיבה כי למרות החלטתו של כב' השופט מרזל בעניינו של האחר, ועל אף שאין הוא מהרהר אחר הכלל הידוע כי על בית המשפט לשאוף לשוויון בין נאשמים, במקרה דנן אין להחיל את אותו כלל, לאחר שלטענתו, מעשיו של העורר חמורים יותר, ומכלול העדויות התומכות במסקנות כתב האישום, חזקות יותר, מאלו של האחר. בעוד שכלפי האחר - כך לטענת ב"כ המשיבה - קיימת עדות בודדת, נגד העורר קיימות עדויות נוספות, כמפורט לעיל. כמו כן, מעיון בכתב האישום עולה כי המעשים המיוחסים לעורר מצביעים על השתתפות ברמה גבוהה יותר של הזדהות עם ארגון החמא"ס, כדוגמת אותם סעיפים בהם מיוחסת לאחר רק הנפת דגל חמא"ס, בעוד שלעורר מיוחסת גם נשיאת דברים ברמקול, המצביעה על ניהול התהלוכה ולא רק השתתפות בה. בנסיבות אלו, קיימים מרכיבים בעלי משקל המצדיקים אבחנה ברורה בין שני הנאשמים, כך שניתן להפריד ביניהם באופן שהעורר יישאר במעצר עד תום ההליכים על אף שהוחלט כי בית משפט קמא ישקול חלופת מעצר מתאימה בנוגע לאחר.

דיון והכרעה

11.     מקובלת עליי מסקנת בית משפט קמא כי גם אם קיימת חולשה באשר לאישומים שבסעיפים 3 ו-6 לכתב האישום, מכלול העדויות שבתיק - כולל גם עדותו של חליל עמירה - מהוות ראיות לכאורה לצורך קיומה של עילת מעצר בעניינו של העורר. הסעיפים הנשארים שבכתב האישום, כפי שפורטו על ידי בית משפט קמא, מבססים דיו את שתי העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום, קרי, חברות בארגון טרור ושירות להתאחדות בלתי מותרת. צודק גם ב"כ המשיבה בטענתו כי הפגם במהימנותו של העד חליל עמירה העולה מגרסתו בקשר לסעיפים 3 ו-6 לכתב האישום, אמנם מחליש את עוצמת הראיות העולות מעדותו, ברם אם נצרף לעדותו גם את העדויות המפלילות הנוספות, כמפורט לעיל, הרי שקיימת תשתית ראייתית מספיק חזקה כדי שבית משפט יגיע למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לצורך בקשת המעצר.